נפְרַדְתִּי מִמַּחֲשָׁבוֹת נוֹף יַלְדוּתִי,

בְּלִי לְהַבִּיט לְאָחוֹר,

בְּלִי לְהַרְגִּישׁ גַּעֲגוּעַ.

דרך זגוגית חלון האוטובוס

הָעֵמֶק נִפְרַד מִמֶּנִּי,

הִרְכִּין גַּגּוֹת בָּתָּיו כְּכָל

שֶׁהִתְרַחַקְתִּי.

כְּשֶׁנִּפְרַדְתִּי ממַּחְשָׁבָת

ההאחזות בדמותי,

משתקפת בזגוגית מבטך,

כָּאַב לִי כָּל הַגּוּף יָמִים רַבִּים

וַעֲדַיִן לֹא נֶעֱלַם מִמֶּנִּי

נוֹף עֵינְךָ

לא נֶאֱלַם גּוּפִי

וְלֹא הִרְכַּנְתִּי גַּגּוֹת בֵּיתִי

כְּשֶׁהִתְרַחַקְנוּ

הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר,

לֹא הָפַכְתִּי נְצִיב שֶׁל מֶלַח,

רַק מוֹסַסְתִּי מִלִּים לָאֲבָקָה